שליטה בהתנהגות הפרעה: טיפול בהפרעות פרכוסים אצל חיות מחמד

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

אחת הדילמות הנפוצות ביותר בנוירולוגיה וטרינרית היא השאלה כיצד לטפל במושג תרופות אפילפסיות. האם אנו מרפדים אותם בתרופות להרגעת ההתקפים או מטפלים בהם בהזנחה שפירה של קיום נטול סמים?

הפרעות בהתקף שכיחות אצל חיות מחמד, אולי שכיחות יותר ממה שידוע לנו בהתחשב בכך שלא כולן הן מהזן הברור הנופל, המשוטש והפרכוס (התקף גרנד מאל). התקפי "מסטיק" (כאשר הלסת מתכווצת ללא תלות בשאר חלקי הגוף) עפים מתחת לרדאר באופן קבוע, בעוד התקפים חושיים (שבהם ריח מסוים עשוי לנדנד במוחם לאורך זמן) לעולם לא יתגלו.

כל גירוי שיגרום לנוירונים (תאי מוח) לירות באופן אקראי בכל המוח, ייצור התקף גרנד מאל ואילו תגובתיות מקומית תיצור את זן הפטיט מאל (כמו התקפים המכונים "מסטיק"). סערות מוח אלה עשויות להיות יזומות על ידי רעלים, תרופות, מחלות כבד, זיהומים, גידולים, קרישי דם ולעיתים קרובות ללא סיבה ברורה. אנו נוטים להכניס את המקרים האחרונים לקטגוריית המחלה המכונה "אפילפסיה".

אני בטוח שאתה יודע זאת, אך חשוב לשקול התקף של כל חיית מחמד כמצב חירום רפואי עד לקביעת אבחנה. זו אחת מאותן תקופות בהן חובה לראות רופא וטרינר באופן מיידי - באמצע הלילה אם צריך - כדי להרגיע את פעילות ההתקף באמצעות תרופות במידת הצורך ולהתחיל לקבוע מה השתבש במוחו של בעל החיים.

תחילה על וטרינר לבצע סדרה ראשונית של בדיקות כדי לשלול את הסיבות הברורות יותר למערכת עצבים חריגה. האבחון נע בין עבודת הדם הפשוטה ביותר ועד לסריקת ה- CT המורכבת (והיקרה) הקיימת כיום במרכזים מומחים לווטרינרים רבים. רק לאחר שנשללים הפרעות אחרות ניתן אבחנה של אפילפסיה.

אפילפסיה יכולה להיות מפחידה עבור הבעלים ומסוכנת עבור חיות מחמד. אך לא כל הנוגעים בדבר סובלים באותה המידה. כמה כלבים אפילפטיים יחוו פרקים תכופים מאוד, מלחיצים מאוד, העלולים להשאיר את גופם הרוס מחום ולהשתמש בגלוקוז הדם המכריע שלהם, בעוד שאחרים מתכווצים לעיתים רחוקות ונראים בלתי מעורערים לחלוטין מהמחלה. באופן דומה, חלק מהבעלים מתקפים פחות מאשר אחרים.

לפיכך, ההחלטה לרפא כלב בתרופות נגד אפילפסיה מבוססת על משך ההתקפים, התדירות והעוצמה של הפרקים, ורמת הלחץ הכוללת שההתקפים מעוררים - אצל בני אדם וגם אצל חיות המחמד שלהם. מכיוון שלכל התרופות יכולות להיות תופעות לוואי (במיוחד בשימוש ארוך טווח) לתרופות או לא זו החלטה חשובה המתקבלת בצורה הטובה ביותר בעזרת וטרינר מהימן שמבין הן את מצבו של חיית המחמד והן את מגבלות ביתו.

וכאן נבדלים הווטרינרים. האופן שבו אנו מטפלים בדילמה מבוסס לא תמיד על מחקר ומדע ברור אלא על נסיבות חיות המחמד והמשפחה. אם התקפים הם מזדמנים (או נדירים) וחומרת הפרקים קלה, היא בהחלט עשויה לחיות חיים מלאים ונוחים ללא תרופות. אך לא כל וטרינר מציע את הבחירה הזו (רבים מאמינים כי אי-טיפול תרופתי במחלה שעלולה להיות תרופתית הוא שיא האכזריות).

עם זאת, אם משפחה נלחצת מעבר לאמונה על ידי סימן כלשהו להתקף (אם כי זה מזה חודשים), נעשה כל מאמץ להבטיח חווית מחלה מינימלית לכל המעורבים באמצעות שימוש בתרופות מרתקות התקפים כמו פנוברביטל ואשלגן. ברומיד (ללא ספק התרופות להתקפים לשימוש יומיומי הנפוצות ביותר המשמשות ברפואה וטרינרית).

אני אוהב את אפשרות הבחירה, מתוך אמונה שתרופות להתקף כוללות תופעות לוואי שמרעילות כבד, חלקן עשויות להימנע, שלא לדבר על עלות התרופות (אם כי הן זולות יחסית) והבדיקות התכופות להבטחת רמות התרופות הן מבוקר וראיות לרעילות כבד מנוטרות. בכל מקרה, נקיטת דעתי היא כי הסכמה מדעת היא בלתי אפשרית מבלי להציע אפשרויות.

עם זאת, אני מזהיר הורים לבעלי חיים שלא לחסוך בבטיחותם ובנוחותם של חיות המחמד שלהם. אם התייעצות יסודית עם הווטרינר הקבוע של כל מטופל אמורה להשאיר ספקות מתמשכים באשר לדרך הפעולה, עליך תמיד לברר לגבי הפנייה לנוירולוג וטרינרי. תרופות חדשות יותר (קרא: יקרות יותר) זמינות כאן ואבחון יסודי מוצע בדרך כלל רק במשאב נפוץ זה.

ד ר פאטי חולי