סירוס סוס - רגעי הוראה וטרינרית

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

אחד התפקידים שלי כווטרינר הוא ללמד את הציבור על טיפול בבעלי חיים וכן למסור כמה עובדות על ביולוגיה, פיזיולוגיה, אנטומיה, בקטריולוגיה, וירולוגיה, פתולוגיה, מחלה זואוטית וכל אחר אחר שנראה רלוונטי לרגע זה.. אני נהנה לחלוק את הידע הזה בעיקר בגלל שהוא קרוב ויקר לליבי, אבל אני גם אוהב את התחושה שאני משתף משהו שיעזור לאנשים לטפל בצורה הטובה ביותר בבעלי החיים שלהם ולהעריך יותר את מדעי החיים.

לרוב, ההרצאות המאולתרות שלי הן אחד על אחד, כשאני מתאר את ניסוח רקמת הגרנולציה לבעל סוס שלבן זוגו הסוס יש פצע ריפוי בשר, או את הרעיון לפתח עמידות נגד פרזיטיס לחקלאי עזים אשר מאבד את עדרו מטפיליות קשה. סביבת הוראה מסוג זה מתאימה לי ביותר, מכיוון שאני נוטה להיות קצת ביישן ומסוגר ולא חובב ענק של דיבור בציבור.

אולם מדי פעם נפגשים עם קהל גדול יותר.

קח את המקרה של רוקט. רוקט היה סוס מיני כבן שנתיים בזמן הסיפור הזה. בבעלות כמה מהלקוחות האהובים עלי ביותר (חלק מהאנשים הכי נחמדים בעולם), שהיו בבעלותם אורווה פנסיון קטן, רוקט ביום זה קבע איתי פגישה לסירוס. דבר אחד שאני צריך להזכיר כאן הוא שללקוחות האלה היו הרבה ילדים. ונראה שלילדים שלהם יש הרבה חברים. וכל אחד מהילדים האלה אהב את רוקט.

לכן, כשהקמתי את חבילת הניתוחים, שבמקרה זה הייתה מעבר האסם, הבחנתי לפתע בהתקהלות של אנשים קטנים בראייתי ההיקפית. לחישות של "מה קורה?" ומה זה?" ו"מה היא עושה? " הסתובבתי עד שהבנתי שהרגע הזה הופך להיות רגע הוראה סופר. עמדתי באתגר.

כיוונתי את הילדים למשוך כמה חבילות קש כמושבים, הסברתי שרוקט עוברת ניתוח. כולם ישבו בשקט וצפו איך אני מורדם את רוקט ומגלגל אותו על גבו. כשהתחלתי לבצע את החתך הראשון, תיארתי מה אני מסיר, ואם הם רוצים, הילדים היו חופשיים ללבוש כפפות לטקס. ואז התחלתי לזרוק אשכים.

בהתחלה נשמעו כמה צרחות היסטריות, אך לאחר שהזכירו מילים מההורים, הילדים התגברו על הרתיעה הראשונית שלהם וסקרנות קיבלה את המיטב מהם. כשהעבירו את האשך הראשון, הילדים התעניינו יותר בניתוח. אחרי חילוקי דעות לגבי מי שיחזיק את האשך אחר כך, הבטחתי להם שנייה מגיעה ושניות לאחר מכן, לאחר שהונחה קבוצה נוספת של קשירות הדוקות, מעבר לכתפי עפה השנייה.

ילדה קטנה אחת התעניינה במיוחד וצפתה בכל מהלך שלי בעין חדה. אני אוהב לקיים אינטראקציה עם אנשים צעירים השואפים להיות וטרינרים בעצמם ונזכרתי שהילד הזה היה אדם כזה. הסברתי איך חשוב מאוד להסיר את שני האשכים ולפעמים, אשך אחד הרבה יותר קל להסרה מהשני, אבל תמיד יש שניים. לפתע שאלה הילדה, "מה אם יש אחת שלישית?"

הייתי צריך להשהות ולהרהר בשאלה זו. אשך שלישי? מעולם לא שמעתי על דבר כזה. ואז פשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק.

לאחר שהניתוח הסתיים והלכתי ברקטה גרגרית בחזרה לדוכן שלו כדי לישון את ההרגעה שלו, וידאתי שכל האשכים (שניהם, כלומר) יוחשבו לפח. ילד אחד רצה לקחת אחד הביתה, אך הוריו נמעו מהרעיון הזה.

בעלי רוקט התנצלו מאוד על הקהל אבל הבטחתי להם שזה מושלם. באיזה מקום אחר אוכל לעשות את מה שאני אוהבת עם קהל מהולל ויש לי צחקוק טוב בסוף כל זה? והפעם, הנאום הציבורי אפילו לא הביא לידי ביטוי.

ד ר אנה אובראיין