שינוי הוא תהליך של דוגמה, לא לפי הוראה

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

יש לי חברה, בוא נקרא לה ג'יין, שגילתה לאחרונה את קרוספיט ואת 'אורח החיים הפליאו', כפי שהיא מתייחסת אליו. תוך חצי שנה היא עשתה כמה שינויים משמעותיים בחיים והפכה לבריאה ומאושרת יותר, וזה דבר מדהים. אני שמח לראות את זה.

פחות מרגש בעיני הוא הפלא המצוי החדש שאיתו היא חשה חובה להגיב בכל ארוחה. "לא יכול לעשות צ'יפס. האם ידעת שפחמימות גרועות עבורך? " או, "אני חושב שהתמוגגתי אמש כי ה- WOD שלי היה ממש רע הבוקר בקופסה."

אמנם אני כל כך מאושרת שהיא מצאה הארה לאדם שלה, אבל הצורך שלה לדפוק את זה לכל האחרים סביבה הופך את החברה שלה למהנה פחות ממה שהייתה כשהיא יכולה ליהנות מכוס יין פה ושם.

זה קורה לכולנו בשלב זה או אחר: יש לנו גילוי גדול כלשהו, בין אם מדובר בבריאות או אוכל או דת או סביבתיות, ואנחנו משתגעים באופן זמני. אנחנו כל כך נרגשים מהאופן שבו דבר אחד זה יכול לשנות את העולם, עד שאנחנו מרגישים צורך מולד לא רק לחלוק אותו אלא לצעוק אותו בכל הזדמנות. עבור רובנו זה אי שפיות זמנית. אנחנו חוזרים לטרה פירמה ומוצאים דרך לשלב את החוכמה החדשה שלנו מבלי להרחיק את כל מי שאנחנו מכירים.

אבל עבור אנשים אחרים הם קצת מאבדים את זה. הם מקבלים בראש רעיון שמה שקורה כל כך משנה את החיים עבור עצמם או עבור אחרים שכולם ירגישו אותו דבר אם רק היו מקשיבים להם. ואם הם נתקלים בהתנגדות או אפילו אמביוולנטיות מנומסת, האנשים האלה כועסים. וזה כאשר הדברים נעשים מאתגרים.

בראש יש לי רשימה של דברים שלדעתי הם חשובים כשמדובר בבעלי חיים, והיא מתפתחת כל הזמן ככל שאני מתבגר וחכם יותר. נכון לעכשיו זה נראה בערך כך:

אנשים צריכים להיות פרואקטיביים יותר עם שליטה בכאב וטרינרי

המתת חסד צריכה להיות אירוע משפחתי הפתוח לילדים

גידולי זנב, רציפי אוזניים, פתיחות, ונביחות מכל סיבה אחרת מלבד בריאות חיית המחמד צריכים ללכת בדרכו של הדודו

על ההורים להיות מודעים יותר לשפת הגוף של הכלבים וללמד את ילדיהם אינטראקציה נכונה ובטוחה עם כלבים

בעלי חיות מחמד צריכים להיות מוכנים יותר להוצאות וטרינריות, וטרינרים צריכים להיות טובים יותר בתקשורת

וכן הלאה וכן הלאה. זו רשימה ארוכה.

ככל שאני מבלה יותר זמן על הפלנטה הזו בכתיבה על נושאים שחשובים לי, אני נהיה יותר רך. כן, דברים חשובים הם חשובים, אבל גם הבנתי שמבחינתי שינוי הוא זרע שנשתל פה ושם, ולא יער שנחרב בן לילה. זה פשוט לא מי שאני. אבל אני מקדיש זמן רב להתמודדות עם אנשים שמביאים אלי את הדחפורים שלהם ומבקשים שאעזור להם לכסח את חורשת העצים, וכשאני מתלבטת הם כועסים.

"לא אכפת לך?" הם אומרים.

"אתה איתנו או שאתה נגדנו!" הם צועקים.

אבל ככה זה לא עובד. יש אנשים שהם ג'אנים, שאוהבים ללכת הכל או כלום וגם נשרפים בצורה מרהיבה או ממשיכים לשנות את העולם. אחרים הם כמוני, שהולכים לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע ומנסים לאכול יותר פירות ולהבין שזה טוב לעת עתה. רק בגלל שכולנו פונים לאותו כיוון זה לא אומר שאנחנו צריכים ללכת באותה דרך.

אני מבין כמה קשה יכול לשבת בשקט כשאתה חושב שאתה עומד לשנות את מארג היקום, אבל אני מבטיח לך שרק בגלל שלא התחלת מהפכה בן לילה בחוכמתך החדשה שלא אומרת שיש לך מקלט לא עשה שינוי. גם חוסר הקפיצה שלי בתור מאחוריך לא אומר שלא אכפת לי. אני כן, אבל אסור לך להכתיב איך ומתי אני דוגל בשינוי, כי זה לא קשור אליך; לפחות זה לא אמור להיות.

עכשיו בבקשה הפסיקו לשלוח לי בדואר אלקטרוני כדי לכתוב על מצוקת חרס הפרי המדגסקר האדום. שמעתי אותך בארבע הפעמים הראשונות.