לראות פסים, או מדוע זברות אינן הופכות חולים טובים

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

זברות הן יצורים יפים. הפסים שלהם עוררו השראה לאמנים ופאשניסטיות רבות במשך מאות שנים והם מהווים תוספת נהדרת לכל פארק ספארי. אבל קשה לשמצה לעבוד איתם. למעשה, הם נוטים להיות בעלי אישים פשוטים פשוטים. הם כמו הילדה היפה בתיכון שמתגלה כסוציופת ומושכת לך את השיער ללא סיבה טובה, למעט החיות היפות האלה נושכות במקום למשוך ולבעוט כאילו אין מחר.

נאמר כי זברות יכולות להיות מאולפות אך לא מבויתות באמת, אם כי מדי פעם מדווח על מישהו שרוכב על זברה תחת אוכף.

אני זוכר שלמדתי איפשהו על אישיות הזברה לפני שהייתי צריך לעבוד על אחד כזה. לכן, כשהתקשרתי מגן החיות המקומי בשבת אחר הצהריים כי צורי, הזברה הנשית בת השלוש שלהם, פשוט נשפך על ידי קרן של אנטילופה בבטן, ידעתי מול מה אני יכול להתמודד.

כשהגעתי דרך השער האחורי, מצאתי את צורי מרותק לדוכן. על ידי הצצה דרך הסורגים, לא הצלחתי להבחין בהרבה למעט נפיחות קלה בצד שמאל של עצם החזה. בלי דם, בלי חלחול של נוזלי גוף חיוניים - היא דווקא נראתה די מרוצה בשביל זברה.

מטבע הדברים, הנטייה הראשונה שלי הייתה לממש את הפצע כדי לראות כמה הוא עמוק. המקרה הגרוע ביותר היה שהקרן חדרה לחלל הבטן וניקבה איבר מרכזי; המקרה הטוב ביותר יהיה שזה היה רק פצע בשר.

"אנחנו יכולים לשים עליה הלטר?" שאלתי, וקיבלתי מיד מבט מדהים מגן החיות. "תזדקק לסמים בשביל זה, דוק," הוא אמר ושלף את אקדח ההרגעה שלו. בחישוב מנה חזקה יחסית של הרגעה סוסים, העמיד שומר החיות את אקדחו ולאחר כדקה של כיוון זהיר, ירה בצווארו של צורי. ואז עמדנו לאחור וחיכינו שהתרופה תיכנס לתוקף.

כך התרחש בשאר אחר הצהריים:

צורי: גרגרני אך עדיין מסובך, בעט כמו אישה מטורפת כשניסיתי להתקרב לכל חלק בגופה בניסיון צולע לבצע כל רמה של בדיקה גופנית.

אותנו: מנה נוספת של טראנק.

צורי: עדיין גרגרני, עדיין מקולקל.

אנחנו: מנה נוספת של טראנק, הפעם, מפספסת את הזברה ופוגעת בקיר. חזור.

צורי: עדיין גרגרני, עדיין אורני.

אנחנו: נחושים לפחות להביט בפצע, נעמדתי לאחור ונשענתי מטה. מה שיכולתי לראות היה … לא הרבה. ואז כמעט נערפתי על ידי פרסות מעופפות. שיחה רעה. עוד טראנק?

צורי: היא לא מתעשתת ושומרת על צרות ונראה שהיא מתעייפת מדרכינו הרוטטות ורובה האוויר. נראה כי משכך ההרגעה הגיע לרמה, ובאותה נקודה צורי הועמס בכמות מספקת כדי להפיל את היפופוטם. הייתי מפוקפק לגבי היתרון בלתת לה עוד תרופות והייתי צריך להתקשר, אז ההיגיון הלך כך: עברו יותר משעתיים מאז שהפצע התרחש. אם דופן הבטן נפרץ, סביר להניח שנראה יותר נפיחות וזורי חולה. במקום זאת, ראינו נפיחות מינימלית ובעל חיים שנראה לועג לניסיונותינו לבצע רפואה וטרינרית לגיטימית. החלטתי להחזיק אותה בדוכן לתצפית בן לילה, עם כמה תרופות נגד כאבים מרוסקים ואנטיביוטיקה בארוחת הערב שלה.

אז כשאני יוצא מגן החיות עם אספקת ההרגעה שלי כמעט מדולדל לחלוטין, לא יכולתי שלא לתהות מה עורר את העימות בין אנטילופה לזברה. אני מתערב לך מיליון דולר שהזברה התחילה את זה.

כתסריט פוסט, צורי התאושש במאה אחוז מהפציעה שלה. בביקורי הבא בגן החיות למשהו שאינו קשור, ריגלתי אותה במרעה. אני חושב שהיא נתנה בי מבט מלוכלך. הוצאתי את לשוני אליה, במידה טובה.

ד ר אנה אובראיין