פגישה עם הסוס הקטן ביותר בעולם - זיכרון וטרינרי מועדף
פגישה עם הסוס הקטן ביותר בעולם - זיכרון וטרינרי מועדף

וִידֵאוֹ: פגישה עם הסוס הקטן ביותר בעולם - זיכרון וטרינרי מועדף

וִידֵאוֹ: פגישה עם הסוס הקטן ביותר בעולם - זיכרון וטרינרי מועדף
וִידֵאוֹ: סוס הפרא - רדו לי מהגב 2024, דֵצֶמבֶּר
Anonim

כאשר הסתיו מתחיל להתנהל, שדות מלאים בדלעות כתומות בהירות ומבוכי תירס מחליפים את ירידי המחוז בסוף הקיץ. פגישות מלאות בניירות נסיעה ובדיקות למחלות מדבקות מאטות ובמקום זאת אני עובד רבות על חיסוני נפילה לסוסים, טיפולי שיניים, וכמה טלה והילדות בעונה מאוחרת, עבור המספר הקטן של גידולים מגדלים קטנים שגדלו באביב שווקי סתיו.

למרות שהעונה העמוסה בוודאי עדיין לא הסתיימה (התקופה המנומנמת ביותר היא בין נובמבר לינואר), עונת הסתיו נותנת לי מספיק זמן להשהות ולהרהר בכמה דברים מגניבים שראיתי במהלך הקיץ. בעבודה מאחורי הקלעים ביריד המחוזי המקומי, הייתי מסוגל למתח והדרמה הבלתי נמנעים שמעוררים בכל פעם שילדים מתחרים בבעלי חיים, למרות שהשנים האחרונות היו די שקטות. עם זאת, אני מוכן לשלול ממך סיפור אחד שלנצח יבצבץ במוחי שהתרחש לפני כארבע שנים.

הכל התחיל ביום מעונן ומשעמם כאשר נקראתי לכתוב תעודת בריאות בין-מדינתית מאולתרת לסוס שנוסע לג'ורג'יה בדרך של יריד המחוז.

כשהגעתי ליד אורוות הסוסים במתחם הירידים, חיכיתי. האדם שהתקשר לא היה לקוח קבוע ונאמר לי שהסוס נכנס לקרוואן. כשראיתי הרבה קרוואנים בסביבה, המשכתי לחכות. ותחכה. ותחכה. לבסוף הופיעה משאית שמשכה מתקן מוזר למראה: צבעוני עז וגבוה ככל שהיה ארוך, הקרוואן הזה נראה כאילו הוא שייך לתצוגת צד. נוסף שהוביל אותי למסקנה זו היה כרזה גדולה שהוסתרה בחלקה מאחורי קרשי עץ שעליה נכתב: "הקטן בעולם".

הכי קטן בעולם מה?

קפצתי מהמשאית שלי, תעודה בין-מדינית בידי וסטטוסקופ סביב צווארי. לחצתי את יד הבעלים, שאלתי, "איפה הסוס?"

"הוא שם," ענה הבעלים והצביע על הקרוואן. לא ראיתי שום סימן שדומה לסוס. למעשה, הקרוואן נראה ריק.

"איפה?" שאלתי.

"הוא למטה," הוא ענה, ורמז שאני צריך לטפס לקרון ואז לרדת אליו. טיפסתי בצד הקרוואן והצצתי מטה. רצפת הקרוואן נחתכה נמוך ובין הצללים הכהים שניצב במיטה עמוקה של קש היה משהו שחור ולבן.

"זה PeeWee," אמר הבעלים. "הסוס הקטן ביותר בעולם."

הנהנתי כמו, בוודאי, אני עולה לטריילרים מסתוריים כל הזמן. הרמתי את עצמי שוב ושוב, התחלתי את הבחינה הנדרשת לפני שיכולתי לחתום על ניירות בריאות. מצאתי שפיווי הוא בחור קטן ונעים, ונראה בעיניי כמו פינטו סוס מיניאטורי שחור-לבן, לועז בהתמדה באיזה חציר כשהקשבתי לריאותיו, לקחתי את הטמפרטורה ובדקתי את גופו לאיתור גושים, בליטות, פריחות, או יבלות. מצאתי ש- PeeWee יהיה בריא כמו סוס, ובכן, השלמתי את הניירת, אספתי תשלום עבור השירותים שלי, והבעלים נסע, לקח את PeeWee לג'ורג'יה, שם הוא ללא ספק הולך להתערבב ולהתערבב עם גברת מזוקנת, גבר מקועקע, בולע חרב, ואולי, אני רק יכול לקוות, עז דו-ראשית.

בהרהר על כך עכשיו, אני לא יכול לאשר שפיווי היה הסוס הקטן ביותר שראיתי, ועוד פחות מכך הסוס הקטן ביותר בעולם. אני מניח שזו באמת המחשבה שנחשבת. בכל שנה שאני הולך ליריד, אני נזכר בפיואי ותוהה איפה הוא נמצא, מה הוא מתכוון, וכמה אנשים הציצו לקרוואן הפרטי שלו כדי לקבל הצצה למופע-ביז הנוסע, משהו שקצת נדיר עכשיו.

אני, למשל, מקווה שיש המוני קבוצות של פיווי שעוקבות אחריו מעיר לעיר ומציעות לו גזר ושריטות מאחורי האוזניים. קיבלתי את האווירה ש- PeeWee ייקח את הכל בקצב.

תמונה
תמונה

ד ר אנה אובראיין

מוּמלָץ: