כיצד ניתן לדעת את ההבדל בין לימפומה ללוקמיה אצל חיות מחמד

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

בשבוע שעבר דנתי בקשיים בהבחנה בין לימפומה לבין לוקמיה חריפה אצל חיות מחמד. לסיכום: לימפומה היא סרטן של כדוריות דם לבנות ספציפיות הנקרא לימפוציט, שמתחיל בפריפריה של הגוף. לוקמיה היא מונח רחב יותר המתאר סרטן של תאי מבשר לתאי דם ומתחיל בתוך מוח העצם.

לימפומה מסווגת בדרך כלל כמקור של לימפוציט B או לימפוציט T. לוקמיה חריפה מסווגת תחילה לאחת משתי קטגוריות: לוקמיה לימפואידית חריפה (ALL), הנובעות מלימפוציטים לא בשלים (ויכולות להיות ממקור של תאי B או של תאי T), ולוקמיה חריפה שאינה לימפואידית (המכונה גם כמו לוקמיה מיאלואידית חריפה או AML), הנובעות מכל שאר מבשרי תאי הדם הבוגרים במח העצם.

לחיות מחמד עם לימפומה ולוקמיה סימנים קליניים דומים מאוד ותוצאות בדיקות מעבדה, ואפילו הפתולוג האמיץ ביותר יכול לבלבל בקלות את שתי האבחנות. הפרוגנוזה ואפשרויות הטיפול משתנות מאוד, ולכן חשוב מאוד שתהיה בטוח לחלוטין באיזו מחלה חולה המטופל שלנו.

אני ממליץ על מספר בדיקות אבחון שיעזרו להבחין בהבדל בין לימפומה ללוקמיה, כולל:

ציטולוגיה של מוח עצם: בדיקה זו נחשבת לחלק מהביצוע השגרתי של חיות מחמד עם כל סרטן המטולוגי (מועבר בדם). בעלים רבים חוששים מבדיקה זו מכיוון שהם מודאגים שהיא כואבת ופולשנית מאוד, אך זהו הליך שגרתי ובטוח ביותר, ומכיוון שהוא מבוצע תחת הרגעה קלה, בעלי חיים אינם חשים אי נוחות.

ניתוח מוח עצם מספק מידע באיזה אחוז מרקמה זו מורכב מתאי פיצוץ סרטניים, דבר שימושי להבחנה בין לימפומה לבין לוקמיה חריפה. ברוב הכלבים הסובלים מלימפומה יש רמה נמוכה של תאים סרטניים במח העצם שלהם, אולם אם אחוז תאי הפיצוץ עולה על 20-30 אחוז מכלל הדגימה, זה אופייני יותר למקרה של לוקמיה.

ציטולוגיה של מוח עצם, אם כי מדויקת במתן אחוז התאים הסרטניים ברקמה זו, יכולה להיות לא מדויקת בקביעת תא המוצא המדויק של התאים הלא תקינים המדוברים. למרבה המזל, ניתן לבצע בדיקות נוספות על דגימות מוח עצם כדי לסייע בקביעת ההבדל בין תאי מבשר לימפואידי ותאי מבשר לא לימפואידים (aka myeloid) (ראה להלן).

ציטומטריית זרימה: בדיקה זו נועדה לחפש סמנים ספציפיים הממוקמים על פני תאי הסרטן בכדי לסייע בקביעת מקורם (למשל, אם הם לימפואידים או לא לימפואידים [aka myeloid] במקורם). ניתן לבצע בדיקה זו על דם, מוח עצם, ושאיפות מחט עדינות של רקמות (למשל בלוטות לימפה). דוגמאות חייבות להכיל תאים בר-קיימא (חיים) על מנת שזה יהיה מדויק, כך שלא נוכל להחזיק אותם במשך ימים לפני שנחליט להגיש אותם. אחד הסמנים העיקריים שמבחן זה יכול לבחון נקרא CD34. באופן כללי, תאים שמקורם במח עצם יביעו CD34, ואילו אלה שנמצאים בפריפריה של הגוף לא יביעו זאת. אם זוהה, נוכחות CD34 תומכת מאוד באבחון לוקמיה חריפה.

PCR לסידור מחדש של קולטן אנטיגן (PARR): זוהי בדיקה המבוססת על DNA שיכולה לקבוע אם אוכלוסיית לימפוציטים לא תקינים היא חד שבטית (כלומר, כולם זהים גנטית זה לזה כפי שנראית עם מצבים סרטניים) או פוליקלונלית (כלומר הם שונים זה מזה מבחינה גנטית כפי שנראים עם זיהומים או דלקתיים). תנאים). ניתן לבצע בדיקה זו על דגימות דם, דגימות מוח עצם ואפילו שאבות או ביופסיות של רקמות, והדגימות אינן צריכות להיות טריות כדי לאבחן.

PARR הוא בעל ערך רק לבדיקת לימפוציטים, לכן כאשר אנו בוחרים בבדיקה זו, עלינו להיות בטוחים באופן סביר לפחות שהתאים המדוברים בדגימות שלנו הם לימפוציטים. בנוסף, PARR אינו יכול להבחין בין לימפומה לבין לוקמיה חריפה ממקור לימפוציטים. בעיקרו של דבר, מה ש- PARR אומר לנו הוא 1) אם הדגימה היא ממצב סרטני של לימפוציטים, ו- 2) אם היא ממקור לימפוציטים B או ממקור לימפוציטים.

צביעת ציטוכימיה: בדומה לציטומטריה של זרימה, סוג זה של בדיקה מחפש סמנים על פני כדוריות הדם הלבנות, או בתוכם. שלא כמו ציטומטריית זרימה, צורה זו של צביעה אינה דורשת תאים חיים ומבוצעת על דגימות המודבקות לשקופיות (המקבילה לבדיקה זו על דגימת ביופסיה תיקרא אימונוהיסטוכימיה).

באופן אידיאלי, יש לי תוצאות מרוב (או אפילו מכל) הבדיקות הללו בעת אבחון חיות מחמד, אך במקרים רבים מוגבלות בשל כספים, חששות שאינם נתמכים של הבעלים מפני פולשנות הבדיקה, או אפילו לוח השנה (למשל, אי יכולת מדגם כדי להגיש דגימות לציטומטריית זרימה ביום שישי מכיוון שהמעבדה לא תקבל אותן עד יום שני, ואז התאים לא יהיו קיימא).

במקרים רבים אני נאלץ לבחור את הבדיקה היחידה שלדעתי תספק אבחנה מדויקת. אני מתבקש להסתמך על הניסיון שלי או על תחושות הבטן שלי לגבי מה שיספק את המידע הרב ביותר עם ההוצאה וההשפעה הנמוכים ביותר למטופל. ברור שזה פחות אידאלי, בהתחשב באופיים המורכב של מקרים כאלה.

זה מתסכל שלא תהיה גישה אוטומטית לכל פיסת מידע שאני זקוק לה. זה מתסכל באותה מידה כשאני מרגיש לא מצליח ביכולת שלי לתרגם את החשיבות של כל אחת מהבדיקות לבעלים, במיוחד כשהם מקובעים על יחסי "עלות-תועלת". המגבלות יכולות לעכב לפעמים את הטיפול בחולים, ולעתים קרובות אני תוהה אם עמיתיהם הרופאים האנושיים שלי נתקלים אי פעם באותן מגבלות.

בשבוע הבא אתאר מקרה הממחיש את הקשיים האופייניים העומדים בפני כאשר מוצגים בפני מטופלים כל כך מאתגרים, וכן נקשר את המושגים עליהם דנתי במאמר זה ובמאמר בשבוע שעבר.

אני מקווה שאמשיך להעביר את המסר הביתה שלפעמים פשוט לא כל כך פשוט.

ד ר ג'ואן אינטיל