אובדנה של ליזי: מאבק עם דלקת הלבלב והתקשרות אישית בטיפול בחיות מחמד

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

אני בטוח שכולכם שמעתם על דלקת הלבלב - הדלקת הכואבת הידועה לשמצה בלבלב המופיעה בדרך כלל אצל כלבים. איבר זה כל כך רגיש, שגם נפיחות בבטן, במעיים או בכל איבר בטן אחר יכולה לגרום לו להתנפח. וכשהלבלב מתנפח, הדברים יכולים להסתבך מאוד מהר.

הנה תמונה של לבלב השוכן בין פרוסת המעי הדק לאותו דבר דמוי זית שאנו מכנים כיס המרה:

ליזי הייתה טרייר מבוסטון בת תשע - עד לפני כמה ימים. היא הורדמה בבית החולים של המומחה לרפואה פנימית לאחר שסבלה מסיבוכים בלתי צפויים בהתקדמות מחלתה.

לפעמים אנחנו הווטרינרים נכנסים קצת מעל הראש. וכאן אני לא מתייחס למורכבות הטיפול המטופל (אם כי זה קורה כמו שקורה אצל ליזי) אלא בעיקר לתופעת ההתקשרות האישית.

אני קורא לזה תופעה כי אני לא מבין למה זה קורה. מדי פעם מטופל מגיע דרך דלתיי ועובד את דרכו באופן בלתי מוסבר לחלק האישי והרגשי ביותר של הנפש שלי. זה כמו הכימיה בין האוהבים. אתה לא באמת יכול להסביר את זה או לעצור את זה. זה פשוט קורה.

ליזי הייתה כזו. מאז היום בו פגשתי אותה לראשונה (בשבוע שעבר) היא נמצאת בראש ללא הפסקה. הכרתי אותה רק שבוע אבל איכשהו היא השפיעה עלי יותר עמוק מאשר חיות מחמד שאני מכיר כבר שנים. זה היה חיבור מיידי. היא ואני הסתדרנו כאילו תמיד הכרנו.

ביום הראשון שפגשתי אותה היא הקיאה כל הלילה וקבעתי שיש לה כמות משמעותית של כאבי בטן. היא הייתה בחדר המיון בתחילת השבוע עם מורסה בבלוטת פי הטבעת ומאז היא השתמשה באנטיביוטיקה. לאחר שעבדנו על דם וביצענו צילומי רנטגן נראה היה ברור כי אנו מתמודדים עם דלקת הלבלב.

ישנם גזעים הנטויים לדלקת הלבלב. בדרך כלל, מדובר בגזעים הקטנים כמו יורקי ופודל. בוסטונס נכנסים לקטגוריה זו גם כן. ליזי תמיד סבלה ממערכת העיכול הרגישה. שום דבר מלבד תזונה יציבה ולא משתנה לילדה זו שמא גזים ושלשולים יפריעו לחיי המשפחה השקטים שלה. זו היסטוריה די נפוצה עבור חולי לבלב. אין להם בדיוק בטן של פלדה.

הנחתי שהפרוטוקול האגרסיבי והרב-אנטיביוטי של ליזי (לא קל אפילו בקיבה הקשה ביותר) הוא הגורם לדלקת הלבלב שלה. החלפתי אותה לאנטיביוטיקה פחות מחמירה במערכת העיכול ואשפזתי אותה לטיפול בנוזלים, להקלה על בחילות ולבקרת כאבים.

כאשר מטופלינו חולים בלבלב עמוד התווך של הטיפול תומך. המשמעות היא שהתפקיד שלנו הוא לעמוד בקצב מה שגופה עושה. למרבה הצער, אין טיפול ספציפי למקרים אלה. וטרינר צריך להתאים את הטיפול שלו לצרכים הספציפיים של המטופל. בדרך כלל פירוש הדבר לתת מענה לצרכים הפיזיולוגיים שלה (נוזלים, גלוקוז, חוסר איזון בחלבון ואלקטרוליטים) כמו גם לרמת הנוחות שלה (הפחתת חום, כאב ובחילה).

אחרי יום ידעתי שאני בבעיה. ליזי לא הגיבה טוב. הלבלב שלה נראה טוב יותר (אם המספרים היו מדריכים כלשהם) אבל ליזי נראתה חולה יותר. אחרי סוף שבוע איתי (קבלת טיפול בסגנון ביתי מסביב לשעון) העברתי אותה לד ר אליסון קנון, מומחה יוצא מן הכלל לרפואה פנימית. (הייתי מעביר אותה מוקדם יותר, אבל סוף השבוע היה בפתח לפני שהבנתי את המצב הצטער.)

בבית החולים המתמחה היא התגייסה מעט. הם אישרו את האבחנה שלי באמצעות אולטרסאונד והפכו אותה לנוחה יותר עם עירוי מתמשך של תרופות כאב (טוב יותר מהפרוטוקול שלי בכל ארבע שעות) ושילובים יעילים יותר נגד בחילות.

אחרי שסבלתי בסוף שבוע של הרגשה לחוצה וחסרת אונים עם ליזי במיטת הכלבים הקטנה שלי לדידי, הרגשתי הקלה עצומה שהיא תהיה מטופלת בה. אז נישקתי אותה על המצח, השארתי סימן נשיקה קטן של שפתון ויצאתי לכנס שלי עם תחושה טובה לגבי כל העניין. ליזי תהיה בסדר ואחזור לראות אותה בכושר נהדר.

למחרת היא השתפרה עוד. ואז הגיע יום אחרי. התקשרתי מאורלנדו לראות מה שלומה, וידעתי לפי קולה של פקידת הקבלה שאני עומד לקבל חדשות רעות מאוד. בוודאי, הם היו המתים אותה … אחרי שהיא התעוורת.

איך היא יכולה הייתה להתעוור? מה קרה? המתמחה היה גם סתום (הוריה של ליזי סירבו להעביר לנוירולוג לצורך בדיקת MRI) אך נאלצה להניח כי הלבלב של ליזי היה יותר מסתם ביטוי לתגובה אנטיביוטית פשוטה. הסרטן הלבלב שהתפשט בכל מערכת העצבים המרכזית שלה (או להיפך) היה ככל הנראה הגורם לכך. בטח, האנטיביוטיקה כנראה מיהרה את זה, אבל ארוחה אחת או קצת לחץ נוסף היו יכולים לעשות את זה גם כן.

אז הנה הייתי בפומבי במרפסת במלון באורלנדו, מנסה בכוח לשלוט ברגשותי ולהרגיש כלפי כל העולם כמו הבעלים שצריך להתנחם על ידי רופא בקצה השני של הקו. לרוב החמלה שלי בזמני מוות כל כך ממוקדת לקוח שאני שוכחת איך זה מרגיש להתאבל באמת על חיית מחמד. ליזי החזירה הכל. הלוואי שיכולתי להודות לה.