אוהב אותי, אוהב את הגרבילים שלי

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-01-11 15:40

כאשר הארנב שלנו נהרג על ידי נץ לפני כמה חודשים, בני הזכיר בדמעות שהוא רוצה עוד חיית מחמד קטנה, כולה שלו. ברגע החולשה העמוקה שלי שהביאה המצוקה המשפחתית שלנו, כמובן, אמרתי "בטח".

שאלתי את מקורבתי ד ר אליזבת רוג'רס, מומחית מקומית ליונקים קטנים, על חיית המחמד הקטנה הטובה ביותר. אין עוד ארנבים עבורנו - קשה מדי עם האלרגיות וכל הטרף בחוץ הוא פשוט יותר מדי. היא המליצה על שפן ניסיונות, אבל אלה גדולים מדי. רציתי חיית מחמד קטנה שלא תופסת הרבה מקום. אז היא המליצה על גרבילים. היא אמרה שהם נוטים להיות הרבה יותר בריאים וידידותיים מהאוגרים.

אז עשיתי את בדיקת הנאותות שלי וחקרתי גרבליות. הם חיים 3-5 שנים, הם ידידותיים, חברתיים וסופר חמודים. אקווריום של עשרה ליטרים הוא מקום רב. למרבה המזל, סרטן הנזיר בן 5+ נפטר לאחרונה והשאיר אותנו בדיוק את השטח הנדרש. באמת רציתי רק גרביל אחד, אבל ד ר רוג'רס אמר שהם מתייאשים כשהם לבד וממש זקוקים לחבר. אז, שני זה.

החברים שלי בפייסבוק השמיעו הערות רבות של "חיית מחמד חד פעמית". צחקתי בחוסר נוחות.

מסתבר שהיה קשה למצוא זוג גרבילים ביוני. ככל הנראה יש ריצה על גרבילים כאשר בית הספר מאפשר, כאשר ילדים מקבלים אותם כפרסים לציונים טובים. ואז הביקוש יורד עם אספקה. בזמן שאמי התקשרה לכל חנויות החיות ברדיוס של 20 קילומטר, עליתי על האייפון האמין שלי וניסיתי למצוא מגדל גרביל מכובד דרך אגודת גרביל האמריקאית. (ככה הייתי ניגש למצוא גור, נכון? למה לא גרביל?)

לא היו מגדלים באזור, אבל אמא מצאה לנו זוג בקרבת מקום בחנות לחיות מחמד. כך קיבלנו את ג'ייק ויעקב.

בוא אני אגיד שהם יצורים קטנים וחמודים ביותר. הם מתכרבלים יחד, מטפחים אחד את השני וחופרים מנהרות דרך המצע שלהם. מדי פעם הם נכנסים לוויכוחים וג'ייק המסכן נתקע ישן בקומה העליונה (קניתי להם חיבור לכלוב תיל שמתחבר לראש האקווריום כך שיש להם דירת גרביל בת שתי קומות. למעלה אזור התרגיל והאוכל, בקומה התחתונה מיועד לשינה, מנהרות ושירותים). הם מתמלאים במהירות וחוזרים לישון מכורבלים בתצורה קטנה של גרביל יינג-יאנג.

ביום שני גילינו שהם אוהבים, אוהבים, אוהבים חציר. הם מוצצים את זה כמו אטריות ספגטי. ג'ייק אוהב לדחוס ככל יכולתו בפיו, כך שפיסותיו מבצבצות את הצדדים כמו שפם ענק.

הילדים ואני פשוט אוהבים לצפות בהם. הדרך בה הם משחקים ואוכלים. אני אוהב את העוצמה החד-פעמית בה הם רצים על הגלגל הקטן שלהם, כאילו זה בכלל לא תרגיל בחוסר תוחלת.

אנחנו לא מטפלים בהם בטון כי אנחנו חוששים מוות שאחד ישתחרר והכלבים יקבלו אותם. הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא חיית מחמד אחרת שאוכל טורף. לא אכפת להם להרים אותם; אנו מעבירים אותם בכדורי הגרביל שלהם אל עט המשחק שלהם באמבטיה. (בטיחות כפולה: אם הם מטפסים מהעט, הם נמצאים באמבטיה הריקה. רק כדי להיות בטוחים יותר, דלת האמבטיה סגורה והכלבים נמצאים בארגזים שלהם. היינו מאוד טראומטיים מההרג של הארנבת.) אני היו חמישה ילדים ממולאים בשירותי האורחים שלי במשך 45 דקות טובות ביום שני, משחקים עם הגרבילים.

אז עכשיו אני קצת יותר ויותר מוטרדת מההערות "חיית המחמד החד פעמית". אני לא בטוח שהם אוהבים אותנו, אבל הם חמודים ומתוקים ואנחנו אוהבים אותם. אנו מטפלים בהם היטב ומקווים שהם יחיו חיים בריאים ארוכים.

זה הכי טוב שכל בעל חיית מחמד יכול לקוות לו, נכון?

ד ר ויויאן קרדוזו- קרול

<sub> תמונת היום: </ sub> <sub> לארי גרביל </ sub> _מאת_SpoiltCat

ד ר ויויאן קרדוזו- קרול

<sub> תמונת היום: </ sub> <sub> לארי גרביל </ sub> _מאת_SpoiltCat