אקרומגליה בחתולים - נדיר אך כנראה לא מאובחן

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

אקרומגליה איננה מחלה שכיחה מאוד אצל חתולים, אך בנסיבות מסוימות וטרינרים ובעליה צריכים להיות מודעים לכך יותר ממה שאנחנו כיום.

המצב נגרם על ידי גידול שפיר בתוך בלוטת יותרת המוח שמפריש כמויות עודפות של הורמון גדילה. לרמות המחזור הגבוהות באופן חריג של הורמון הגדילה יש השפעות בכל הגוף. מבחינה פיזית, חתולים מפתחים פנים רחבות, כפות רגליים גדולות, מסת גוף מוגברת, ולעיתים קרובות הלסת התחתונה שלהם תבלוט מעבר ללסת העליונה שלהם, מה שגורם לשיניים התחתונות להתיישר מול השיניים העליונות. יש לזכור שמדובר בשינויים המתרחשים אצל חתול בוגר, ולא תכונות שמתבררות עם התבגרות חתלתול. אקרומגליה משפיעה לרוב על חתולים זכרים בגיל העמידה ומבוגרים, מסורס.

החשובים יותר מהופעות חיצוניות הם השינויים שמתרחשים באופן פנימי. הרקמות הרכות בחלק האחורי של פי החתול יכולות לגדול בגודלן, ומקשות עליהן לנשום. להורמון הגדילה יש השפעה על שריר הלב, מה שעלול להוביל לקרדיומיופתיה היפרטרופית ולאי ספיקת לב. במקרים בהם הגידול בהיפופיזה נעשה גדול במיוחד, הוא יכול ללחוץ על רקמת המוח שמסביב, מה שמוביל לחריגות נוירולוגיות.

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של אקרומגליה הוא שהיא מאובחנת כמעט אך ורק בחתולים עם סוכרת. הסיבה לכך היא כי הורמון הגדילה מנגן את השפעת האינסולין, מה שמוביל לרמות סוכר גבוהות בדם. כדי להיות ברור, חתולים עם סוכרת אינם מפתחים אקרומגליה; אקרומגליה היא גורם נדיר יחסית לסוכרת … והסוכרת שמתפתחת נוטה יחסית לא להגיב לטיפול במינונים רגילים של אינסולין.

אקרומגליה מאובחנת בדרך כלל בצורה אחורה. וטרינר יתחיל לטפל בסוכרת שזה עתה אובחנה, ורק מינון האינסולין של החתול יגיע לרמות גבוהות באופן מזעזע והמחלה עדיין לא מווסתת היטב אנו עוצרים וחושבים, "הממ, מה קורה כאן?"

בעולם מושלם, עלינו להעריך חתולים לאקרומגליה בזמן שהם מאובחנים כחולי סוכרת. דרך מהירה ומלוכלכת לעשות זאת היא פשוט לשים לב יותר למצב הכללי של החתול. אם הוא בחור גדול עם חיסול נמוך, מדד החשדות שלנו צריך לעלות. אחרת, אקרומגליה היא נדירה מספיק כדי שנוכל כנראה להמשיך ולהתעלם מהאפשרות עד שהיא מושיטה יד ומטיחה בנו.

אישור אבחנה סתמית של אקרומגליה אינו פשוט. לרוב משתמשים בבדיקת דם הנקראת IGF-1. רמות IGF-1 עולות עם רמות הורמון גדילה גבוהות באופן כרוני, אך טיפול באינסולין יכול לעשות את אותו הדבר (דבר בעייתי מכיוון שחתולים עם אקרומגליה לעיתים קרובות כבר מטופלים בסוכרת) וחולי סוכרת שאינם מטופלים יכולים להיות בעלי רמות IGF-1 נמוכות באופן שגוי. בדיקת MRI או CT יכולה לזהות מסת בלוטת יותרת המוח, אך הם אינם מציינים אם הוא מפריש הורמון גדילה או לא. (מחלת קושינג עלולה לגרום גם לוויסות סוכרתי לקוי ולמסת יותרת המוח).

הטיפול גם לא קל. רוב החתולים מנוהלים באופן סימפטומטי. הם מקבלים מינונים גדולים של אינסולין כדי לשלוט בסוכרת שלהם (היפוגליקמיה ריבאונדית היא דאגה) ובמידת הצורך, טיפול במחלות לב ובכל תנאי משניים אחרים שיש להם. ניתוחים וטיפול בהקרנות כדי להסיר או לכווץ גידולים בהיפופיזה הם אפשרויות הראויות להתייחס לבעלים שיכולים להרשות לעצמם, אך שיטות הטיפול המתקדמות הללו חדשות יחסית וזמינות רק במרכזים המתמחים בווטרינריה.

ד ר ג'ניפר קואטס