סירוס טרום גילאי: נשמע מצמרר, אבל זה הכרחי

2024 מְחַבֵּר: Daisy Haig | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 03:08

אחד מאבני הנגף הגדולות ביותר במאבק נגד אוכלוסיית יתר של חיות מחמד הוא כל הנושא של עיקור וסירוס חתולים וכלבים לפני שהם יוצאים מסביבות מחסה. זה לא מורגש מבחינה מוסרית מבחינתי כווטרינר לתת לחיות המחמד האלה לצאת מחוץ לטווח הראייה לפני שהם מבטיחים את מבוי סתום הרבייה שלהם, ומובן שקרדית שמטרידה לגרום להם להניח את הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים שעשויים להשתתף בסריקים מוקדמים כל כך ומסרסים.

הידיעה שרוב בני האדם דורשים עיקורים וסירוסים שנארזו מראש עם האימוץ שלהם (מכיוון שהם עשויים לבלגן באנושיותם ובלי משים לאפשר לחיה להתרבות) הופכת את החידה הזו ליותר גרועה. למרות שאני שונא להניח שאנשים יהיו אנשים כמו שחיות מחמד יהיו חיות מחמד, נראה שאין דרך טובה יותר להתמודד עם הבעיות שיש בהן חיות מחמד ללא עיקור ולא מסורס מאשר לחסל את הבעיה על הסף.

סירוב טרום-פרוברטלי (המונח הרפואי לסרוסים וסרסנים שנעשה לפני חלון ההתבגרות האופייני לחצי שנה ונפתח לרווחה ומאפשר להתנהגות של כלבים וחתולים לקבל את דרכו עם בקרת האוכלוסייה שאנו עשויים לאחל עליהם) מקובל כעת על ידי הווטרינר. קהילת רפואת מקלט כאחד הכלים שלנו להגבלת הרבייה בקרב בוגרי המקלטים.

ואנחנו לא מדברים בן שלושה או ארבעה חודשים, עכשיו. מדובר בתינוקות בגיל שישה עד שמונה שבועות אפילו. למרבה המזל, החבר'ה האלה מצליחים מאוד כאשר וטרינרים מאומנים בטכניקות המתמחות שנועדו להסיר את בלוטות המין הפוגעות בצורה יעילה וכלכלית (יותר מאשר לחיות מחמד מבוגרות).

עם זאת, הנוהג אינו נטול מחלוקת. וטרינרים מנוסים שלומדים במסגרת תקופת שישה החודשים הסטנדרטית מסתייגים מהבטיחות של הליך כזה, בעוד הציבור מתברר בפניו ואומר, "סוג כזה של ניתוחים מוקדמים נראה קצת יותר מדי טוב, עכשיו, לא זה לא? כלומר, הם פשוט תינוקות זעירים!"

חלק מהלקוחות שלי כועסים בצדק גם על ההליך. בשבוע שעבר אחת הלקוחות שלי הביאה את חילוץ המקלט שלה בן השנתיים שאותו אימצה כשבוע 10. הם סירבו להעניק לה את האפשרות לוודא שהווטרינר שלה יבצע את ההליך בחצי שנה במתקן איכותי יותר עם מעקב הרדמה זהיר יותר. אין סיכוי. כעת לכלבה יש בריחת שתן והיא תוהה האם גיל ההליך תרם. אני גם תוהה.

אולם הגנת הווטרינר של הליך לחם וחמאה עשויה להשפיע על החששות הבטיחותיים עליהם מתלוננים הוטרינרים. (כן, נכון שאנחנו עושים פחות עיקורים וסירוסים כעת, כשהנוהג הזה נפוץ יותר, אבל אני חושב שנמתחים לא בחזית הזו הם אחוז הולך וגדל של הוטרינרים.)

ובכל הקשור לציבור, נכון גם ששוברים לסייגים לעתיד ולסרסנים פשוט לא נראים מספיקים. זו מציאות שאחוז לא מבוטל מהמאמצים בעלי הכוונה הטובה אך פחות אחראית תמיד יחליק דרך הסדקים.

יתר על כן, בהתחשב במשאבים המוגבלים של מקלטים, נראה כי העלות הנמוכה יותר של עיקורים וסירוסים מוקדמים אלה מצדיקה את העיתוי הזה, גם אם אחוז גבוה יותר של בעיות יכול להוביל באופן תיאורטי בשנים מאוחרות יותר (בריחת שתן אצל כלבות, כמו בדוגמה הקודמת שלי).

בסך הכל, שמירת משאבים כדי לעקור, לסרס ולסגור יותר חיות מחמד עדיפות על פני הסיכון הנמוך יחסית והממאירות הנמוכה של בעיות בריאותיות פוטנציאליות סביב סירוס טרום גילאי.

אז על מה המחלוקת ?, אני חייב לשאול. על איזון, זה נראה לא פשוט … עבור מקלט. מה אתה לוקח?