תוכן עניינים:

איך מטבוליזם של דגים עובד
איך מטבוליזם של דגים עובד
Anonim

מה ממציא מטבוליזם של דגים?

"מטבוליזם" היא המילה המשמשת לכיסוי מערכת התהליכים הכימיים המחזיקים משהו בחיים. עבור דג, זה אומר לספק אנרגיה להנעת תהליכי גוף קריטיים או בנייה ותחזוקה של חלקי הגוף הדרושים לתפקוד.

חילוף החומרים עצמו נשען על שלושה דברים עיקריים:

  1. נשימה ותזונה לאספקת מטבוליטים (המוצרים בהם הם משתמשים, בנויים מחומרים אורגניים ואורגניים כאחד)
  2. ויסות אוסמורוס לסביבת עבודה יציבה
  3. הפרשה להיפטר מכל הרעלים ומוצרי הפסולת האחרים המיוצרים כתופעות לוואי

אצל דגים חילוף החומרים מכסה שני תהליכים: קטבוליזם ואנבוליזם. קטבוליזם הוא תהליך פירוק מטבוליטים לייצור אנרגיה פעילה, ואילו אנבוליזם משתמש באותם מוצרים לבניית רקמת גוף חדשה לצמיחה, תחזוקה ורבייה.

חילוף החומרים יכול לעבוד במהירויות שונות, בהתאם לתנאי הסביבה, והוא נשלט על ידי הורמונים המיוצרים בגוף הדג. קצב חילוף החומרים יכול להשתנות עם מגוון גורמים:

  • גודל - לדגים גדולים יותר קצב חילוף החומרים איטי יחסית
  • גיל - דגים צעירים גדלים יותר אך עדיין אינם זקוקים לצד הרבייה
  • פעילות - דגים תפוסים זקוקים לשיעור מהיר יותר
  • מצב - דגים במצב גרוע זקוקים לתחזוקת רקמות רבה יותר
  • סביבה - טמפרטורה, רמות חמצן ומליחות כולם משפיעים על הקצב

אם הכל תקין בסביבת הדג, הוא מייצר אנרגיה באמצעות חמצון. זה דורש אספקה קבועה של מספיק חמצן. אם אין מספיק, הדג יפיק אנרגיה ברקמת השריר הלבנה באמצעות "גליקוליזה" - אדרנלין ממריץ את הרקמה וגורם להמרת גליקוגן לגלוקוז ואנרגיה ללא צורך בחמצן. למרבה הצער, זה מייצר גם לקטט רעיל, ולכן ניתן לשמור על הגליקוליזה רק לתקופות קצרות. יהיה צורך גם בחמצן ואנרגיה כדי לפרק את הלקטט, כך שזה מעין "חוב חמצן" בעתות חירום.

אם סביבת הדג היא במתח נמוך, יציבה, נקייה ממחלות ומסופקת עם כל הנדרש, ניתן להשתמש באנרגיה עודפת לצמיחה ורבייה. באופן כללי, משתמשים רק בעודף למטרות אלה, ולכן צמיחה טובה והתנהגות רבייה פעילה הם סימנים חיוביים לכך ששמירה על תנאי חיים נוחים.

בקצה השני של התהליך, מוצרי פסולת הנוצרים באמצעות מטבוליטים מופרשים מגוף הדג. כל הפסולת רעילה, בין אם היא מיוצרת ביצירת אנרגיה או בגידול ותחזוקת רקמות. רוב הפסולת הזו מורכבת מפחמן דו חמצני ואמוניה (שניהם נפלטים דרך הזימים באמצעות דיפוזיה), מים וכמה מולקולות גדולות יותר כמו purine, שהופכות בסופו של דבר לאוריאה ומוסרות עם מים בכליה.

מוּמלָץ: