הוויכוח על אנטיביוטיקה
הוויכוח על אנטיביוטיקה

וִידֵאוֹ: הוויכוח על אנטיביוטיקה

וִידֵאוֹ: הוויכוח על אנטיביוטיקה
וִידֵאוֹ: הרב שניאור אשכנזי פרשת השבוע מקץ תשע"ח ● אנטיביוטיקה או פרוביוטיקה - הוויכוח בין בית הלל לבית שמאי 2024, נוֹבֶמבֶּר
Anonim

כאיש מקצוע רפואי אני משתמש באנטיביוטיקה. למעשה, אני משתמש בהם כל יום. אני רושמת אותם לסוסים, בקר בקר וחלב, כבשים, עזים, חזירים, לאמות ואלפקות. לתרופות אלו יש שמות מהנים כמו טטראדור ונופלור וספקטרמסט. רובם ניתנים להזרקה, אך חלקם הם גלולות המוזנות או מונחות בגרונו של שור לא מוכן בעזרת כלי שנקרא "אקדח כדורי". אנטיביוטיקה נפוצה של סוסים ניתנת בדרך כלל דרך הפה כאבקה - מוסתרת בחמקה בחלק מהמולסה עבור הסוסים הערמומיים והכל כך חשדניים. ואז יש המתנה הישנה והנוחה: פניצילין.

הרבה אנשים מאשימים את השימוש החקלאי בגידול העמידות לאנטיביוטיקה, אך גם מרשם יתר ושימוש יתר באנטיביוטיקה מצד האדם הם האשמים. איש בטיעון זה אינו חף מפשע, אך יש אצבעות רבות, ואף אחד לא רוצה לקחת אחריות על מי בדיוק גורם לכל העמידות הזו לאנטיביוטיקה. העובדה היא שכולנו.

הנה כמה עובדות. בחקלאות ניתן להאכיל בעלי חיים אנטיביוטיקה מסוימת למה שמכונה "מטרות ייצור". לפני זמן מה, אנשים החלו לראות כי בעלי חיים שקיבלו אנטיביוטיקה ברמה נמוכה יעלו במשקל מהר יותר מבעלי חיים שלא קיבלו את אותן אנטיביוטיקה. כעת ישנם הזנות בעלי חיים המיוצרים עם רמות נמוכות (הנקראות גם תת-טיפוליות) של אנטיביוטיקה לשימוש בקר בקר, חזירים ועופות כדי לסייע בעלייה במשקל. זה נמשך כבר עשרות שנים והוא חלק גדול מענף בעלי החיים במדינה זו.

בשנת 1987 ביצע המכון לרפואה סקירה של הסיכונים לבריאות האדם הקשורים לשימוש התת-טיפולי בפניצילין וטטרציקלין במזון לבעלי חיים. אף על פי שוועדה זו בדקה רק נתונים מזיהומי סלמונלה שהביאו למוות אנושי, הוועדה לא הצליחה למצוא ראיות ישירות לכך ששימוש תת-טיפולי בפניצילין או בטטרציקלין במזון לבעלי חיים מהווה סכנה לבריאות האדם.

לעומת זאת, בשנת 1997 ארגון הבריאות העולמי (WHO) אסף פאנל מומחים לבדיקה מחודשת של שאלה זו והגיע למסקנה כי כל השימושים במיקרוביאליים מובילים לבחירת צורות עמידות של חיידקים.

מאז נערכו מאות, אם לא אלפי מחקרים וביקורות אחרות ועדות לבחינת בעיה זו. יש המסקנים כי רמות תת-טיפוליות גורמות בהחלט לעלייה בהתנגדות; אחרים אומרים שאין ראיות מהותיות ישירות.

נראה כי אנשי הציבור וכלי התקשורת בוחרים את המחקרים המתאימים לצרכיהם. אני לא מנסה להיות שלילי כאן, בדיוק כמו שאני יכול להיות עם הידע שיש לי. לי נראה שכולם אשמים.

אני לא עובד בחצרות הזנה ולא רושם מזון שמכיל אנטיביוטיקה לטענות יצרניות. ניתן לקנות הזנות אלה רק תחת מה שנקרא הנחיות הזנה וטרינריות (VFD), כך שיש לפחות פיקוח וטרינרי כלשהו בניהול הזנות אלה, ולו מינימלי. בנוסף, יש הרבה אנטיביוטיקה המותרת בשום מקום ליד חיות מזון משתי סיבות טובות:

  1. זה גורם לשאריות מזיקות ברקמות המאכל שעלולות להפוך אותו לשרשרת המזון.
  2. אנו רוצים להגן על קומץ אנטיביוטיקה לשימוש אנושי בלבד.

ככזה, זהו מקום דביק עבורנו למגורים אצל וטרינרים של בעלי חיים. מצד אחד, כן, עמידות לאנטיביוטיקה מפחידה אותי ואני יודע שזו בעיה אמיתית. מצד שני, איך אתה אומר לחקלאי שמתפרנס שהוא אינו יכול להשתמש בהזנה עם טטרציקלין יותר כאשר זה עוזר לבעלי החיים שלו לעלות במשקל, מה שמגדיל את שולי הרווח שלו, ולכן שם מזון על שולחנו?

הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות הוא לנסות להסביר לאנשים שזה לא רק ענף הבקר, או ענף העופות, או כל מי שאתה רוצה לבחור להילחם בתעשייה זו הבעיה היחידה. לכולנו יש אינטרס בזה, ולכן כולנו חייבים לקחת אחריות. אל תיקח אנטיביוטיקה רק בגלל שיש לך את הרחרוחים, ואני לא אקבע עז לאנטיביוטיקה רק בגלל שהוא "לא נראה בסדר". אתה עושה את החלק שלך ואני אעשה את שלי ונחכה לראות מה יקרה אחר כך.

תמונה
תמונה

ד ר אנה אובראיין

מוּמלָץ: